האם הכניסה של Generative AI לחיינו היא פריצת דרך טכנולוגית מרהיבה, גימיק נחמד עם המון הייפ או קץ האנושות? כמעט בכל תחום, מתקיים דיון סוער סביב ההשלכות של כלי בינה מלאכותית: איך זה ישפיע על שוק העבודה בתעשיות שונות, איך האופן שבו אנחנו עושים דברים יעבור מהפכה, אילו חברות ישגשגו ואילו מוצרים יהפכו מיותרים. רק תראו כמה עיסוק יש במייל פנימי של מנכ״ל Shopify למשל.
העיתונות אינה שונה במובן זה. גם שם מתקיימים הדיונים האלה. אבל בעוד שבתעשיות אחרות, משגשגות יותר, מנסים לזהות הזדמנויות (או איומים) ל-disruption, נדמה שבעולם התקשורת העיסוק בנושא הרבה יותר קיומי במהותו: השאלה המרכזית, בהרבה מהדיונים, אינה ״איך תיראה עיתונות בעידן ה-AI?״ – אלא ״האם תהיה עיתונות בעידן ה-AI?״.
אפשר להבין מאיפה זה מגיע: הרבה תעשיות עברו שינויים ומהפכות בעשורים האחרונים, אבל עוצמת הזעזוע בעולם העיתונות הייתה הרבה יותר דרמטית, בפער גדול. זה נכון לכל מה שיושב תחת ההגדרה הרחבה של ה-Information Ecosystem – האופן שבו אנחנו צורכים מידע עבר ב-30 השנים האחרונות מהפכה אחרי מהפכה (אינטרנט, מובייל, רשתות חברתיות ועכשיו Gen AI), וכל זה קרה בזמן שלרוב מוחלט של גופי התקשורת לא היו הכלים, האנשים המתאימים והמשאבים להתמודד עם השינויים האלה בקצב שבו הם התרחשו.
עוד לפני ש-ChatGPT נחשף לקהל הרחב בסוף 2022, שורה ארוכה של גופי עיתונות נאבקו לשרוד במציאות שבה התחרות על תשומת לב, על הזכות לתווך מידע לקהל הרחב – הפכה כמעט בלתי אפשרית, כשמולם ניצבות ענקיות טכנולוגיה מצד אחד, ומשפיענים ויוצרי תוכן עצמאיים מצד שני. תוסיפו לזה את האיום הנוכחי על טראפיק מחיפוש, שעלול לשמוט את הקרקע מתחת למה שמכונה ה-Open Web – ואפשר בקלות להבין למה עיתונאים בכירים ומנהלים בתקשורת מסתכלים קדימה בחשש, שלא לומר באימה.
אבל זה לא הדיון היחיד שמתקיים סביב AI בתעשייה הזו. כמו שמציין דיוויד קאסוול במאמר המצוין הזה שפרסמו במכון רויטרס לעיתונות, יש למעשה שני מחנות נפרדים ומנותקים, כל אחד עם דגש אחר: מחנה אחד עוסק בשאלה הקיומית. שם מדברים על רגולציה, תביעות משפטיות, זכויות יוצרים ומאבק בפלטפורמות. במידה מסוימת, יש שם מאבק לשמר סטטוס קוו מסוים שיאפשר לגופי עיתונות להמשיך לפעול במודל ש(בקושי) עובד להם היום.
באותו הזמן, במחנה השני לא מדברים על AI כאיום קיומי – אלא כהזדמנות. ושם שואלים שאלות אחרות: איך אפשר לרתום את הטכנולוגיה הזו לטובת עיתונות טובה יותר? איך צריך לעשות עיתונות עבור צרכני מידע עם הרגלים חדשים? איך מייצרים חשיפה לתוכן העיתונאי ולמותג העיתונאי באמצעות כלים חדשים ופלטפורמות חדשות? בעיניי, זה מחנה יותר פרו-אקטיבי, יותר יצירתי, יותר מעשי – ובעיקר יותר מעניין. אז היום, בואו נתחיל לדבר על זה.
איך גופי עיתונות רותמים Generative AI לטובתם? בחלוקה גסה, אפשר לסמן שלושה מסלולים עיקריים:
זה לא מאוד מפתיע שרוב גופי העיתונות ממוקדים בעיקר בשני המסלולים הראשונים. בראש ובראשונה, הם מכוונים למסלול התפעולי – שהוא אטרקטיבי מאוד עבורם: מוסדות עיתונות מצוידים במשאבים מוגבלים ולכן הוא מאפשר להם להגדיל משמעותית את נפח הפעילות (במקרה הטוב) או לצמצם את עלות כוח האדם שלהם (במקרה הרע).
המסלול המשלים מעניין בעיקר כי הוא פשוט יחסית ליישום. הוא נותן למנהלים של מוסדות עיתונות להרגיש שהם מתקדמים בכיוון הנכון: הנה, גם לנו יש AI. הנה, הכנסנו פיצ׳רים חדשים ושיפרנו את הצעת הערך שלנו לקוראים. לפעמים זה נכון – השמעת כתבות אוטומטית היא ללא ספק שיפור משמעותי עבור קהל לא קטן, למשל. ולפעמים זה בעיקר טוב להרגשה.
אבל האמת המרה היא שלא בטוח שהמסלול המשלים (ובטח לא המסלול התפעולי) מקדם את העיתונאים בתהליך ההתמודדות עם המשמעויות שמביאות איתן טכנולוגיות חדשות. כי לא רק המודל העסקי של עיתונות נתון במשבר – יש משבר מקביל שמתרחש בצד של הקהל, בצד של צריכת המידע.
קל מאוד לתלות את האשמה באובדן האמון בתקשורת במתקפות פוליטיות, או בעליית הרשתות החברתיות, אבל אלה לא הסיבות היחידות. לעיתונות בעידן הדיגיטלי יש לא מעט שלדים בארון (תרבות הקליקבייט וההתמכרות לטראפיק, דרמטיזציית יתר של אירועים, ובכלל הקדשת תשומת לב מועטה מדי למה הקוראים צריכים – ולא מה עיתונאים רוצים לספק להם). וגם ברמה הטכנית והמעשית, חוויית הצריכה העיתונאית היום רחוקה מלהיות אופטימלית.
מהפכה כמו זו הנוכחית, שמציעה שינוי יסודי בממשק שמשמש אותנו לצריכת מידע, יכולה לא רק לדרוס את כל מה שבדרכה – אלא גם להציע פתרונות לפחות לחלק מהבעיות האלה.
אם אנחנו רוצים לדמיין איך תיראה עיתונות בעידן ה-AI מבלי להיגרר לשאלה אם היא תמשיך להתקיים – אנחנו צריכים להשקיע הרבה יותר מחשבה וזמן במסלול המהפכני. וזה, לרוע המזל, כמעט ולא קורה.
מחשבות נוספות על איך בכל זאת אפשר להתמקד במסלול המהפכני, ומהם האתגרים המרכזיים שמלווים אותו – בשבוע הבא.
📊 אינפוגרפיקה: אם כבר אנחנו מדברים על AI ועיתונות – מאוד אהבתי את האינפוגרפיקה האינטראקטיבית הזו שממפה את כל השימושים הקיימים היום בבינה מלאכותית (ולא רק Gen AI) בעיתונות, ומסדרת אותם לפי קטגוריות, תת-קטגוריות ושימושים ספציפיים, כולל הפניות לקריאה מעמיקה יותר בכל אחד מהמקרים.
לקריאה >>>
🎧 האזנה: איי.ג׳י זלצברגר, המו״ל של ״ניו יורק טיימס״ מאז 2018, הוא אחת הדמויות המעניינות ביותר היום בעולם העיתונות. מצד אחד, נצר למשפחת אצולה עיתונאית (הוא בן המשפחה השישי שנושא את תואר המו״ל), ומצד שני, מי שלקח חלק משמעותי מאוד בתהליך הארוך והמורכב של המעבר לדיגיטל – ויש לו לא מעט מניות (תרתי משמע) בהצלחה של הארגון בשנים האחרונות. לא מזמן הוא התארח בפודקאסט Channels לשיחה מרתקת על התביעה נגד OpenAI, המדיניות האנטי-עיתונאית של טראמפ, עתיד העיתונות ועוד.
🎧 והאזנה נוספת: לא מזמן הזכרתי פה את הניוזלטר המעולה של טינה בראון, העורכת המיתולוגית של ״ניו יורקר״ ו״ואניטי פייר״. כצפוי, לא רק אני שמתי לב לקאמבק המעניין שלה – והשבוע היא התארחה בפודקאסט ״Mixed Signals״ של סמאפור, לשיחה על העבר והעתיד של עולם מגזינים, המעבר לכתיבה עצמאית בסאבסטאק, ומשפחת המלוכה הבריטית (אובססיה ותיקה שלה). מתברר שהיא מרתקת באודיו לא פחות מאשר בטקסט.