הטור האחרון, שעסק במה שתיארתי כסוג של ״משבר ג׳וניורים״ בעולם העיתונות, עורר המון תגובות – גם בפוסט שלי בנושא, וגם בהודעות פרטיות שקיבלתי. מתברר ששוק התעסוקה התקשורתי מעניין אתכם! ובכן, גם אותי. אז הנה סיקוול קצר, עם כמה הערות על הנושא בעקבות התגובות שקיבלתי.
תמה אחת שחזרה מכמה אנשים נגעה לתנאי השכר בתחום – או כמו שכתב אחד המגיבים: ״כשמסתכלים על התנאים והיחס לג'וניורים בתעשיית התקשורת – זה מפתיע מישהו?״. זו הערה נכונה כמובן, אבל אני לא בטוח שהיא מסבירה את המצב הנוכחי. השכר בעולם התקשורת נמוך לכל הפחות ב-20 השנים האחרונות, וככל הנראה זה התחיל הרבה קודם לכן. אני נכנסתי לתחום בתחילת 2007, ורק איפשהו באמצע 2016 התחלתי לקבל שכר שאני מוכן להגדיר כנורמלי.
עולם התקשורת תמיד שאב אליו אנשים עם מוטיבציה שונה, שלא בהכרח חיפשו להתעשר. אז נכון שהפערים בין עולם התקשורת לטק הקצינו מאוד בשנים שחלפו, אבל זה נכון כמעט לגבי כל תעשייה אחרת. הסיפור בעיניי קצת יותר מורכב: אנשים בני הדור שלי (או מבוגרים יותר) רצו להיכנס לעולם התקשורת כי היה בו משהו אטרקטיבי אחר – השפעה, יכולת לדבר אל מסות של אנשים, יכולת להשמיע את הקול שלך, הזדמנות לספר סיפורים, להיות מאחורי הקלעים בעולם שכולם חשופים רק אל החזית שלו. מעטים נכנסו רק מתוך אידאולוגיה – בדרך כלל, זה היה רק נדבך אחד מתוך משהו גדול יותר.
מה שהרג את זה לא היה תנאי שכר: אלה היו הרשתות החברתיות. פתאום כולנו חשופים אל אחורי הקלעים, וכולנו יכולים להיות גם בקדמת הבמה. כשאלה התנאים מסביב, הערך המוסף של עבודה בתקשורת נשחק – ואז, קשה יותר להתעלם מסוגיות כמו פוטנציאל השתכרות או אפשרויות קידום.
מה שמביא אותי לנקודה השנייה שעלתה – היעדר אפשרויות קידום. כמה אנשים כתבו לי על העניין הזה – על מה שאחד תיאר כ״התעקשות על הסניורים ואי נתינת הזדמנות לצעירים לגדול בתוך החברות. כל צעיר אחרי שנה באותו תפקיד רוצה להתקדם, לעשות מעבר, אבל לרוב לא רואים אותו. לא מסתכלים בכלל עליו״.
אני מסכים לחלוטין שיש בעיה של אופק צמיחה בגופי תקשורת, אבל אני לא בטוח שזה נובע רק (או בעיקר) מכך שמנהלים ותיקים מסרבים להקשיב לצעירים, או חוששים לתת להם להתקדם. כאן לדעתי יש אפקט מאוד משמעותי של התכווצות התעשייה באופן כללי: אם מספר התפקידים הבכירים הולך ומצטמצם, התוצאה הישירה היא שעובדים בכירים נוטים לנדוד פחות, ועובדים זוטרים או בדרגי ביניים מוצאים את עצמם תקועים במקום לאורך זמן.
גם כאן, מעט פרספקטיבה היסטורית תעזור: במבט לאחור, די ברור לי היום שהתקדמתי מהר מדי בעשור הראשון שלי ב-ynet. שלוש שנים וחצי אחרי שהצטרפתי כסטודנט לתפקיד ראשון (ומאוד זוטר – למי שממש מתעניין, סיפרתי על זה בהרחבה בפרימיום קליקבייט #14), כבר ניהלתי צוות של עשרה אנשים וערכתי את אחד הערוצים הגדולים באתר. זה אולי נראה לי הגיוני בזמנו, אבל זה ממש לא מתכון לפיתוח שדרת ניהול חזקה.
וזה גם לא שהייתי מקרה חריג – ראיתי את זה קורה להרבה עורכים וכתבים סביבי. הסיבה הייתה שמצד אחד, ynet המשיך לגדול – ולכן שדרת הניהול שלו הלכה והתעבתה, הרבה פעמים על בסיס קידום פנימי; ובמקביל, הרבה מאוד עורכים מנוסים נדדו למקומות ״יוקרתיים״ יותר: פרינט או טלוויזיה. כיוון שהמקומות האלה עדיין היו גדולים יותר, שילמו יותר ונהנו מסטטוס ציבורי מכובד יותר, הייתה המון תנועה בין גופים – מה שהוביל לקידום מהיר (או כאמור, מהיר מדי) של עובדים צעירים. ברגע שגופי הדיגיטל הצעירים הפכו לתקשורת ממוסדת לכל דבר, וגופים ותיקים יותר התחילו להתכווץ ולאבד מכוחם, התנועה הזו נעצרה ברובה.
הנקודה האחרונה שעלתה בתגובות אומרת למעשה משהו הפוך – ונוגעת לטענה שבעצם, מה שחסר בגופי תקשורת זה בכלל סניורים: עיתונאים מנוסים, עם פרספקטיבה עשירה יותר, והבנה עמוקה יותר של המלאכה הזו. עם הטענה הזו אני מסכים: כמו שכתבתי בשבוע שעבר, יותר מדי אנשים מוכשרים עוזבים את התעשייה, בדיוק מאותן סיבות שגורמות לזה שצעירים לא רוצים להיכנס – שחיקה בתנאים, אובדן השפעה, היעדר אפשרויות קידום, או סתם קיצוצים.
מה שהכי מוזר הוא שכל התופעות האלה מתקיימות במקביל, ולא מאזנות זו את זו בעיקר בגלל מגמת ההתכווצות הכללית: נטישה של עובדים ותיקים ומוכשרים, צעירים שמרגישים תקועים ולא רואים אפשרות להתקדם, וצעירים יותר שפשוט לא מחפשים לעצמם יותר עתיד מקצועי בתחום – בין אם בגלל תנאי השכר, או שחיקת הערך המוסף שמגיע עם עבודה בתחום. התוצאה היא משבר מורכב עוד יותר מזה שתיארתי בפעם הקודמת.
אז תודה לכל המגיבים, ומוזמנים להמשיך את הדיון הזה במייל, באתר, בלינקדאין או בכל מקום אחר. אני לא בטוח שיש לי הצעות לפתרונות מקוריים במקרה הזה; אבל מה שכן, אם אתם במקרה בכל זאת מחפשים כתבים או עורכים – ותיקים או צעירים – אשמח לפרסם את המשרות האלה כאן!
אני בטח עוד אתייחס לסיפור הזה בהרחבה בשבוע הבא, או מתישהו – אבל בניו יורק טיימס פרסמו כתבה מעניינת מאוד על הדיוק של AI Overviews של גוגל. החדשות הטובות הן שסיכומי ה-AI של גוגל צודקים ביותר מ-90% מהמקרים. החדשות הרעות: זה אומר שהם מספקים לאנשים עשרות מיליוני תשובות שגויות מדי שעה. אגב, הנקודה המרתקת כאן היא דווקא לא הטעויות עצמן – אלא אחוז גבוה מאוד של תשובות נכונות שביקור במקורות שלהן לא מספק אימות לתשובה. יש לזה משמעות עבור גופי עיתונות, אבל כאמור – בהמשך.
אני לא לגמרי בטוח מה אני חושב על מוצר ה-AI החדש של הגרדיאן, שנסקר בהרחבה בפרק הזה בפודקאסט של Digiday – יש משהו מאוד שמרני בגישה שלהם, והערך למשתמש נראה על פניו די מוגבל. מצד שני, אני לגמרי בעד התנסות של גופי תקשורת עם מוצרי AI שהם user facing – ואולי זה עוד יתפתח למשהו מעניין. בכל מקרה, במהלך השיחה הזו עולים כמה טיפים לא רעים למי שבונה מוצרים כאלה.
כתבתי בעבר בהרחבה (כאן, פרימיום קליקבייט #37) על Puck, אחד מגופי העיתונות המעניינים ביותר היום בעיניי. יש במודל העסקי שלהם משהו מאוד ייחודי – מעין Bundle של עיתונאים סמי עצמאיים, שכל אחד מהם מומחה מרושת מאוד בתחומו. העניין הוא שיש לא מעט בעיות במודל הזה (בעיקר בהשוואה למקום כמו סאבסטאק), מה שאולי מסביר למה הם עדיין לא רווחיים. בפרק האחרון של Decoder נילאי פטל מאתגר את המנכ״לית של Puck עם הבעיות האלה. לא כל התשובות משכנעות, אבל שווה האזנה (אפל, ספוטיפיי, יוטיוב).
כמקור לטראפיק עבור גופי תקשורת, Reddit היא פלטפורמה כמעט זניחה. אבל בעולם שבו נוכחות בסביבות מבוססות בינה מלאכותית כמו AI Overviews, Perplexity או ChatGPT הופכת קריטת עבור מי שמנסה לחזק את מותג התוכן שלו (ואולי אפילו למשוך קהל חדש), הסיטואציה הזו משתנה: יש כמה מחקרים שהראו שדיונים ב-Reddit הם אחד ממקורות התוכן המצוטטים ביותר בתשובות שמספקים המנועים האלה. לאחרונה, הם החלו לעבוד עם גופי עיתונות במטרה לאפשר להם לחזק את הנוכחות שלהם בדיונים רלוונטיים. עדיין לא רלוונטי לשוק הישראלי, אבל אפשר לקרוא על זה יותר כאן וכאן.