כל מה שנשבר, וכל מה שאפשר לבנות

נקודות מרכזיות מההרצאה ב-IsraHCI, או: למה הבינה המלאכותית לא תהרוג את העיתונות
עגבניות רקובות ואלגוריתמים חסרי טעם

האם גופי תקשורת עדיין מעצבים טעם תרבותי? ואם לא, האם זה חסר למישהו?
זה לא עניין של טעם

האם עיתונות היא לא רק שירות לציבור, אלא גם מוצר צריכה תרבותי, ממש כמו סרט טוב?
לנו זה עולה יותר

בעידן ה-Generative AI, עלות ייצור התוכן יורדת לאפס. זה רע מאוד למי שיצר תוכן לפני זה – ובעיקר לעיתונאים
עיתונאים ומשפיענים מסרבים להיות אויבים

פתאום גופי עיתונות רוצים לעבוד עם יוצרי תוכן. למה זה קרה, ומה הם יכולים להרוויח מזה?
והרי החדשות, שלקחנו מאיפשהו

מהם האתרים האהובים על צ׳אט ג׳יפיטי,האם הם שונים מאלה של גוגל – ועד כמה למשתמשים אכפת מאיפה כל התשובות האלה הגיעו?
הקורא הזה מתלונן, ובצדק. יש לי תשובה בשבילו

מסלול ההתכווצות של התוכן העיתונאי, מאחורי הקלעים: האם אפשר היה למנוע את זה?
העיתונאי מספר אחת

איך אפשר למדוד עיתונות טובה, למה שבכלל תרצו לעשות את זה – ומה קורה כשמודדים את הדברים הלא נכונים?
האם AI יביא לכם טראפיק איכותי יותר?

איך אפשר להתאים את התוכן שלכם לבוטים מבוססי AI, האם זה משתלם – ולמה גם בני האדם יעריכו את זה?
יש מספיק אפוקליפסות לכולם

עיתונאים משוכנעים שמהפכת ה-Generative AI תביא איתה את סוף העולם. אבל אולי היא סתם הצטרפה למסיבה באיחור אופנתי?